Ear Catcher

השבוע הזמנתי את אמיר להתארח בפעם השניה בפודקאסט בעקבות המאמר שפרסם בגלובס ובו הוא תהה האם זהו הסוף של משרדי הפרסום. הפרק מתחיל בתשובה אופטימית: זוהי אולי דווקא הזדמנות של הענף להמציא את עצמו מחדש ולחזור להיות שותף אסטרטגי וטכנולוגי של הלקוח.  ניסיתי לאתגר אותו בשאלות שמטרידות לא מעט אנשי מקצוע בתקופה הזו. האם עדיין יש ערך לרעיון אחד גדול בעולם שמובסס על מדיה פרוגרמטית? מי יהיה הגוף שישלוט בעולם האוטומטי מבוסס הבינה- האם יהיו אלה סוכנויות הפרסום או דווקא הפלטפורמות הגדולות כמו גוגל ומטא ואיך כל אחד מאיתנו צריך להתכונן לעתיד הזה. דיברנו על הלקוחות שמחפשים פרטנר אמיתי ולא רק ספק ביצוע. על הדור החדש שנכנס לתעשייה בלי ללמוד את היסודות. על ההזדמנות להפיק קמפיין כמו של הסופרבול בשליש מחיר ובשלושה ימים  ועל האתגר של תעשייה שעדיין מתנהלת בגישה ליניארית בעולם שמתנהג בזמן אמת. זו לא רק שיחה על פרסום. זו שיחה על הישרדות, רלוונטיות ואיך נראית יצירתיות בעידן של פרסונליזציה, דאטה ואלגוריתמים. גיא מציג חזון ברור. מי שידע לשלב בין רעיון, טכנולוגיה ודאטה ישרוד. מי שלא, יישאר מאחור. הפרק בחסות התואר השני באסטרטגיה דיג

הפרק עם לירן קפלן מפפאיה הוא שיעור נדיר באומץ, בחשיבה מותגית לטווח רחוק ובאהבה אמיתית לקריאייטיב. לירן שיתף אותי במסע של חברת טכנולוגיה ישראלית שמייצרת משחקי מובייל תחרותיים והצליחה להפוך למותג גלובלי עם אמירה רגשית. תוך כדי ניתוח הקמפיין שלהם “SWING”,  סרט עוצר נשימה שמציג שני חברים מתנדנדים על גגות ניו יורק, הוא מסביר איך חברה שלא רבים הכירו הצליחה להגיע לשורט ליסט בפסטיבל קאן בקטגוריות הכי קשות. דיברנו על האומץ ללכת על מהלך "נקי", לא פרסומי במובן המסורתי- כזה שלא מסביר, לא מוכר, לא קורא להוריד אפליקציה, אלא פשוט נוגע בלב. ניסיתי לאתגר את לירן בשאלות על אסטרטגיה, סיכון כלכלי, בחירת ספקים בינלאומיים, קבוצות מיקוד שלא נעשו, העבודה מול משרד פרסום בריטי קפדן אך מלא תשוקה, במאי הוליוודי ובחירת פסקול לא טריוויאלית. הוא סיפר איך התהליך נבנה עם יועצים שעבדו עם סטיב ג'ובס ואייר בי אנד בי, ולמה ההשקעה המטורפת הזו לא הייתה הימור, אלא מהלך עסקי מחושב. זה לא רק פרק על פרסום, זה פרק על איך בונים מותג מהלב, לא רק מהשכל. על האמונה שמשחקים יכולים לשנות חיים, על תחרות כערך התפתחותי, על החשיבות של רגש, ועל למ

איך ממשיכים להתקדם בקריירה בעולם השיווק כשנדמה שכל מה שידענו משתנה? האם צריך ללמוד משהו חדש? לעשות תואר? או פשוט להסתגל לבד? השבוע אירחתי את ד"ר מיכל שפירא, ראש בית הספר לשיווק ודיגיטל בקריה האקדמית אונו, כדי להבין ממנה מה קורה לאנשים שכבר עמוק בתוך הקריירה. יש להם ניסיון, הם יודעים את העבודה, אבל מרגישים שאולי משהו מתפספס ושהם לא מוכנים לגמרי לעתיד הקרוב. דיברנו על שינויים בשוק, על המקום של אקדמיה בעולם שבו הקריאייטורים מובילים קמפיינים בלי ללמוד שיווק וגם על אנשים שנשארים מאחור לא בגלל שהם פחות טובים – אלא כי לא עדכנו גרסה בזמן. הבנו גם מה ההבדל בין למידה טקטית למסלול שמקנה עומק, למה דווקא אנשים חזקים נתקעים בתקרת זכוכית, ואיך נראית אקדמיה שמתאימה את עצמה לשטח ולא להפך. פרק על חיבור חשוב בין שיווק, טכנולוגיה וניהול ואיך פורצים את תקרת הזכוכית דווקא כשהכל משתנה מסביב. הפרק בחסות התואר השני באסטרטגיה דיגיטלית וניהול השיווק של הקריה האקדמית אונו שהוא התואר היחיד בארץ שמחבר בין שיווק, טכנולוגיה, ביזנס וניהול. כדאי לכם לקרוא עליו עוד פה: https://join.ono.ac.il/ הודעה לסיום: פסטיבל קאן מאחורינו ואני יוצא הש

איך מותג כמו אדידס הפך להיות כל כך מגניב ונחשק? הרי הוא לא תמיד היה כזה.האם ההצלחה שלו היא בעיקר תוצאה של הפעילות הגלובלית, מהי התרומה של מחלקת השיווק הישראלית להצלחה?ואיך לדבריו, הם מנסים להאריך את תקופת ההצלחה, ומקצרים כמה שיותר את התקופות הפחות טובות שבטוח יגיעו. תומר כהן מנסה יחד איתי לפרק את השיטה שבה מהנדסים את אותה מגניבות. כמה חשוב להכיר טרנדים ולמה קריטי בעיניו להשקיע בלוקליזציה כולל קמפיינים שמותאמים במיוחד לארץ, שימוש במשפיענים ישראליים וחיבור לתרבות המקומית. דיברנו גם על התדמית שלהם, למה אין להם ״just do it" משלהם, למה יש להם 3 לוגואים שונים וכמה בסוף המסר המוצרי על איכות הנעליים מהווה שיקול ברכישה וגם, על ההיערכות מול המתחרים הצעירים, איך הם מגיבים לרכישות המתרבות היום מחו״ל ואפילו מה דעתו על כך שהמותג גם מזוהה מאוד עם רוסים ומשפחות פשע. פרק שמנסה לפצח את הסוד הגדול שכולם רוצים לדעת: איך הופכים מותג למגניב ואיך שומרים עליו ככה.    אני רוצה לספר לכם על התואר השני באסטרטגיה דיגיטלית וניהול השיווק של הקריה האקדמית אונו שהוא התואר היחיד בארץ שמחבר בין שיווק, טכנולוגיה, ביזנס וניהול. תואר חו

לקראת סוף הפרק הצלחתי להוציא מנופר תגובה ראשונה על סערת טורנדו-יוסיאן אבל זה רק קליק בייט לפרק שעוסק בשינוי השיווקי והמותגי העצום שחוללה נופר מאז שנכנסה לתפקיד. זו לא שיחה רק על קטגוריית המזגנים, אלא על איך לוקחים מותג ששייך לקטגורייה מאוד פונקציונלית ומצליחים לייצר מהלך תדמיתי גדול, איך נולדה האסטרטגיה של ״שולטים על מזג האוויר״ והאם היא ״נדבקה״ למותג, איך משכנעים את ההנהלה והבורד ללכת על מהלך תדמיתי יקר שלא בטוח שיחזיר את עצמו, על הבחירה הנועזת במורגן פרימן, המעבר מחברה ישראלית לבינלאומית ואיך שומרים בכל זאת על ערך הישראליות, וגן למה בחרו בכל זאת להחליף אותו עכשיו? דיברנו לא מעט על שיטת העבודה שלה- למה היא בוחרת לא לעבוד עם משרד פרסום, אלא מבזרת את העבודה בין המון ספקים, על תהליך השיווק הדיגיטלי והחיבור לטכנולוגיה והאם בסופו של דבר, תדיראן היום נתפסת כמו אפל, נייקי ונספרסו, כפי שהיא חושבת. אפרופו חיבור לטכנולוגיה, אני רוצה לספר לכם על התואר השני באסטרטגיה דיגיטלית וניהול השיווק של הקריה האקדמית אונו שהוא התואר היחיד בארץ שמחבר בין שיווק, טכנולוגיה, ביזנס וניהול. תואר חובה למי שרוצה להתקדם בניהול ושיווק בימינ

מה קורה היום עם הסושיאל בתוך משרדי הפרסום הגדולים?האם הוא עדיין ״הילד החורג״ שמקבל את שאריות הבריף והתקציב, או שכבר הפך לשחקן מרכזי שמוביל קמפיינים שלמים? בפרק הזה אני מארח את שובל לוי, מי שבנתה מאפס והיום מנהלת את מחלקת הסושיאל של אדלר חומסקי. דיברנו על הדינמיקה בתוך משרד הפרסום, הקשר בין אופליין לסושיאל, מתי הם עושים התאמה לקמפיין שנולד לטלוויזיה ומתי הסושיאל מוביל את הרעיון הגדול, כמו במקרה של קמפיין צ'יטוס שבו כל המהלך נבנה סביב שפת סושיאל חדשה — "אל תאכלו אותי ברצינות", עם פעילות שטח, משפיענים ותוכן גולשים. דיברנו, איך לא, גם על טיקטוק, איך הם מזהים טרנדים לפני שהם מתפוצצים כמו במקרה של טרנד ה"בומביניו" שעשו לבזק, איך הצליחו לייצר קמפיין מכר של רכב בפלטפורמה, איזה קמפיין התפוצץ בארבע לפנות בוקר בזמן אזעקה וגם, על חשיבות של קריאייטיב ופרסים בעולם הסושיאל והאם העולם הזה רווחי בכלל עבורם?  רק סופר פרקטי למי שרוצה להבין איך ה״גדולים״ עושים היום סושיאל שהוא גם חכם, גם קריאייטיבי וגם עובד. זו הזדמנות גם לשתף אתכם בסדנה שפיתחתי על מנת לעזור למחלקות השיווק לכתוב בריפים טובים יותר, לשפוט קריאייטיב ובעי

כמו כמעט כולנו, גם אני התחלתי להרגיש את זה המצב בכיס: ההכנסות פחות יציבות (מלחמה וזה), ההוצאות עולות, והדבר הראשון שקופץ לראש זה איפה לקצץ — להעביר את המנקה לפעם בשבועיים? לוותר על דיסני פלוס? ללכת פחות למסעדות, לא עלינו?אבל אז גיליתי שאני יכול לחסוך המון כסף ומבלי לפגוע בכלל ברמת החיים שלי. ואת זה אני רוצה לשתף אתכם. בפרק הזה אני מארח את נתי אהרונוביץ', “הנינג'ה הפיננסי” — האיש שעוזר לעצמאים להוציא יותר נטו מהעסק שלהם. בלי לעבור על החוק, בלי לריב עם הרואה חשבון ובלי לקחת שום סיכונים מיותרים. אני עצמי עברתי איתו תהליך לפני שנתיים, ופתאום גיליתי:כל השנים האלה חייתי על אוטומט, שילמתי מסים אוטומטית כמו ילד טוב, ופשוט השארתי עשרות אלפי שקלים על הרצפה. התוצאה? דוח מתוקן והוצאות נוספות שהוכרו בסך 70,000 ש"ח, (בערך חצי בכיס) כבר שנתיים ברצף. בפרק הזה שמיועד לעצמאים וחברות בע״מ קטנות נבין למה הרואה חשבון נותן שירות לואו קוסט (שזה אומר בעיקר לשמור שלא תלכו לכלא), איך החברות הגדולות מתכננות מיסים ומרוויחות, האם אפשר לעשות את זה לבד (התשובה היא כן) אבל למה חובה, פשוט חובה לקחת יועץ

היזומה הכי חשובה בחיים. שלמה קווס הוא קופירייטר, סטנדאפיסט ואיש קריאייטיב עם לב ענק וחיבה אישית ליזומות. הפעם הוא יצא למסע בעקבות אובדן איש: דוד שלו שנרצח ב7.10, עמרם טולדנו ז"ל. היזומה שלו היא דרך להנציח אותו ואת החיילים ההרוגים באמצעות איסוף המכתבים האחרונים שכתבו לוחמים לפני שנפלו  ולהפוך אותם למוצר תרבותי חי ונושם. בשיחה איתו צללנו לעומק של פרויקט "אם אתם קוראים את המילים האלה", לא רק כספר מרגש, אלא כמהלך תקשורתי מדויק: איך הופכים רעיון רגיש לכדי מוצר? איך מנהלים תחקיר אנושי מול עשרות משפחות שכולות, בלי לפגוע ברגישות, ובו בזמן לא לוותר על עקרונות קריאייטיב ועיצוב? ואיך בכלל עושים שיווק למוצר שאי אפשר לעשות לו קמפיין, אי אפשר לכתוב לו סלוגן, ואסור שיהיה בו טיפת קליקבייט? שלמה חושף איך הספר נבנה מהיסוד מתוך מודעות שיווקית מלאה: מהבחירה בשם (שלא כולל את המילים "מוות", "חייל" או "שכול" – ועדיין אומר הכל), דרך ההחלטה להוסיף הערות שוליים שמעניקות למכתבים הקשר ופרשנות, ועד השאלה הכי קשה: מי קהל היעד של הספר הזה ואיך מתקשרים את המיזם המרגש הזה החוצה? איך עושים יח"צ מכובד ואפקטיבי לספר כזה?האם פוסט בפיי

לד סבידלר, מי שהפך בשקט לאחת הדמויות הכי מסקרנות בשיח השיווקי בארץ, בא לנפץ לנו את מה שחשבנו שאנחנו יודעים. פרפורמנס זה לא אסטרטגיה, קריאייטיב לא מתעייף כל כך מהר, ומדידה מדויקת יכולה להיות מלכודת שמרחיקה אותנו מהדבר שבאמת בונה מותגים. בשיחה זורמת אנחנו פותחים את כל השאלות הגדולות: למה כולם יודעים למדוד ROAS אבל לא בונים זיכרון? איך קרה שרוב הפרסומות בכלל לא משויכות למותג? ולמה מותגים גדולים מתנהגים כמו עסקים קטנים שרק רודפים אחרי הליד הבא? ולד לא עוצר שם. הוא גם שם על השולחן את מה שרבים מעדיפים לא להגיד בקול: הקריאייטיב הוא לא הקישוט של התהליך – הוא הלב שלו. זה לא משנה אם יש לכם דאטה, טירגוטים או מערכות מתקדמות – בלי קריאייטיב בולט, רגשי, מזוהה ונכון, כל המדידה בעולם לא תציל אתכם. ולמי שחושב שקריאייטיב טוב זה עניין של טעם אישי, הוא מזכיר – יש היום מדדים, יש מחקרים, ואפילו תחרויות הקריאייטיב הגדולות בעולם כבר שמות דגש על אפקטיביות ולא רק על אפקטים. אז איך מזהים מתי אתם על סף ה-Performance Plateau? למה דווקא עכשיו צריך להשקיע יותר בטופ פאנל? מה הופך קריאייטיב לבלתי נשכח, ואיך בונים מותג

צחי כהן, לשעבר מנהל השיווק של YouTube בישראל וכיום VP Marketing ביומנס, בא לשבור מיתוסים – גם ליוצרי תוכן, וגם למי שמנהלים מולם קמפיינים.יוצרי תוכן שלא מבינים שהם עסק? פשוט לא ישרדו. מצד שני, מפרסמים שלא מבינים שיוצר התוכן הוא שותף, לא יקבלו ממנו תוצאות. בשיחה קולחת הוא פורס את כל התורה– מה צריך לעשות כדי לבלוט, למה עקביות חשובה יותר מכישרון, ולמה דווקא ההשראה מהעולם, כולל העתקות קטנות עם טוויסט, היא לא בושה אלא אסטרטגיה. צחי מדבר על עולם שבו הקריאייטורית היא לא רק מדיה, היא שותפה. יש לה דאטה, יש לה אחריות, והיא אמורה לנהל את הקמפיין לא פחות מהמפרסם. היא לא רק מפרסמת קרם, היא בודקת את המרכיבים, משווה, מגיבה, מתקנת, מתעקשת על מה שמדויק לה ולקהילה שלה. אז איך בונים קמפיינים שמחזירים ROI של 7? איך מזהים קריאייטור שמוכר ולא רק נראה טוב?ולמה דווקא חבורות של משפיעניות, בני זוג, ילדים וחברות אמיתית – הן סוד ההצלחה הגדולה?וגם,  מה ההבדל בין קמפיין אוורנס לקמפיין מכר, למה דווקא נשים מובילות את התחום, ואיך כל זה קשור לפסיכולוגיה, אמון, ואפילו לשוקולד סעודי? בסוף, זה לא עוד פרק על משפיענים. זו קרי

הוא כבר כמה שנים לא חי בארץ, הוא מעולם לא היה מנהל שיווק ובכל זאת, אלי איצקין הוא אחד מגדולי אנשי השיווק, כזה שבכירי הענף מתייעצים איתו ואנשי פרסום אוהבים לעבוד איתו. כמנכ"ל לשעבר של המחלבות ושל סלטי שטראוס, הוא האיש שאחראי בין היתר למהפכה של חומוס אחלה בזמנו, לקמפיין הקיבוצניקים של יטבתה וגם לחופש המוחלט שקיבל כפרי בקמפיינים של מילקי. יש שיגידו הלקוח המושלם. לצד סיפורים מרתקים על המהלכים הגדולים מהעבר, איצקין עונה בפתיחות על האתגרים של היום – למה מנהלי שיווק איבדו את האומץ, האם אפשר לסמוך על משרדי הפרסום, האם הפרסום הקלאסי עדיין רלוונטי, איך מאזנים בין קריאייטיב פורץ דרך לאפקטיביות ולמה לעזאזל יוצרים כמו כפרי מקבלים אמון וחופש מוחלט, לעומת המשרדים שמקבלים תיקונים על תיקונים. דיברנו גם על מותגים שעושים שימוש לא נכון במשפיענים, איך מדברים בטיקטוק בלי להיראות פתטיים, עד כמה אפשר באמת לסמוך על מחקרים ואיך זה שדווקא מחלקת השיווק היא זו שעוברת הכי פחות תהליכים חדשניים בארגון? פרק שמזכיר ומחדד לכולנו שקריאייטיב טוב ועבודה שיווקית חדשנית, מתחילה קודם כל מהחלטה ניהולית ועבודה מדוייקת ויצירת אמון מול הספקים. זו

רועי כפרי לא אוהב להתראיין. זו הסיבה שלא תמצאו כמעט מקומות בהם הוא מספר על תהליך העבודה המקצועי שלו. אבל לכבוד פרק ה-400 של הפודקאסט ובדיוק עכשיו כשהוא סיים לערוך את הסדרה הראשונה שלו וחוזר לביים וליצור פרסומות, הצלחתי לגרום לו לבוא ולשתף בגישה הייחודית שלו לפרסום ולקריאייטיב בכלל. האם נכון המיתוס סביב הסרטים של מילקי, על כך שהוא מקבל בריף ונותן תוצר גמור בלי התערבות של המשרד והלקוח באמצע? למה הוא מתעקש לעשות כמעט הכל לבד כולל העריכה? למה כל כך חשובה לו המוסיקה בפרסומת ואיך הוא מגיב כשהלקוח בכל זאת בא עם תיקונים? דיברנו בפתיחות על המהפך שיצר בענף שהוביל לעוד קמפיינים שנעשו ע״י יוצרים שאינם פרסומאים קלאסיים, על התגובות של אנשי משרד הפרסום שהעבודה שלו מחליפה חלק מהם, למה הוא רוצה לעשות גם פרסומות ביוטי וומה יש לו להגיד על חלק מהפרסומות המשודרות בארץ. פרק חגיגי במיוחד וזו הזדמנות להודות לכל האורחים והאורחות שהגיעו עד היום, לאולפן של חברון זלצמן על האירוח ולאדיו שמשווקים את ספוטיפיי בישראל. לפרטים על הסדנה ״להוציא מהקריאייטיב את המקסימום״> להצטרפות ל״הקיצר״ הניוזלטר שמסכם את כל מה שצריך לדעת השבוע על שיווק, חד

״למה אתה לא מביא צעירים לפודקאסט?״אז הנה הבאתי. ולא סתם צעיר, אלא את אחד הצעירים והמבטיחים בעיניי- איתמר פיש רק בן 30, קופירייטר בליאו ברנט ובעיקר כוכב קריאייטיב שכבר הספיק לייצר קמפיינים שאי אפשר להתעלם מהם כמו תחנת משטרה ברובלוקס למוקד 105, פודקאסט של רעשי רקע תל אביביים לאמפמ, קמפיין לשטראוס בכיכובו של גבר עם פרוטזה ועוד. אבל האם הוא אכן קולו של דור ה-z בענף? מצד אחד, הוא לא קופירייטר שחושב ישר טלוויזיה. הוא אוהב לחשוב על מהלכים שמבוססים על רעיון שאי אפשר לעמוד בפניו. מבחינתו, תקציב קטן זו הזדמנות, לא מגבלה. וכשהרעיון חכם באמת, גם משפיען בגיימינג יכול להפוך לכלי מדויק יותר מכל שלט חוצות.  הוא נמצא בטיקטוק וברשתות החברתיות אבל כל הזמן שואל את עצמו היא מה הקונספט שהוא מביא אליהם. ולמרות שהמהלכים שלו חכמים ויוצאי דופן, אני שואל אותו בכנות גם על תסכול. כשקמפיינים פשוטים יותר וקריאייטיביים פחות מקבלים את רוב המדיה וכן, גם את ההייפ. לקראת הסוףדיברנו גם על התנאים שמעסיקים את הדור שלו: שעות עבודה, איזון חיים-עבודה, ואיך כל זה עובד ען האובססיה הבריאה שלו (או לא) של קריאייטיב טוב. הוא לא עובד עד מאוחר כי ה

הקמפיין החדש של פמינה בכיכובה של בר רפאלי, הניב את הפוסט עם הכי הרבה תגובות השבוע בקבוצת קריאייטיב פירסט. זו הייתה סיבה מצויינת בשבילי להזמין את טל כדורי כדי להבין ממנה איך נולד הקמפיין, למה היא בוחרת שלא לעבוד עם משרד פרסום או עם אנשי קריאייטיב חיצוניים ואיך היא מגיבה לביקורת הברנז׳אית על התוצרים שלה, ולא בפעם הראשונה. דיברנו על הבחירה בבר רפאלי כפרזנטורית – האם מודל היופי המושלם עדיין רלוונטי? האם האנטגוניזם נגדה מוצדק, האם היא באמת שווה את ההשקעה הכספית הגבוהה ואיך שומרים על גבולות הקריאייטיב בעולם פמיניסטי, כשמדובר בהלבשה תחתונה. לא פסחנו גם על הקמפיין השנוי במחלוקת שבו רפאלי מתופפת לשיר של פיל קולינס – קמפיין שלדבריה הוא הומאז’ לפרסומת האיקונית של קדבורי עם הגורילה ואחרים ראו בו העתקה בוטה. בסופו של דבר זו הייתה שיחה מעניינת עם דמות חזקה ובטוחה בעצמה, שיודעת לאן היא רוצה לקחת את המותג ולא מפחדת לשחק נגד הכללים וגם להביא תוצאות. אחרי הכל, לא מעט בזכותה, פמינה הוא מותג החזיות וההלבשה התחתונה המוביל בארץ. שווה לשמוע אותה. לאתר החדש של קריאייטיב פירסט> לפרטים על הסדנה ״להוציא מהקריאייטיב

טל מנקס תמיד ריתק אותי.הוא עבר דרך מיוחדת מעולם הפרסום שם הוא מהר מאוד כיכב עד שעזב כדי להתרחק ולהתנתק, לעבוד על עצמו ועל ההופעות שלו ולאחרונה אף הוציא את הספר ״ממלכת הבלוף״ שנראה כמו ספר יצירה אבל הוא בעצם יותר ספר על התבוננות עצמית ומסע נפשי. מנקס מתמודד עם שאלות לא פשוטות: למה הצלחה היא מלכודת? האם אפשר ליצור בלי ליפול לפחדים ולרצון שיאהבו אותך? למה אנשים שמקבלים את כל מה שהם חלמו עליו עדיין מוצאים את עצמם לא מאושרים? ואיך אפשר למצוא שקט וליצור מתוך מקום נכון? יש לו קושי גדול עם עולם הפרסום, עם חוסר האמת שבו ובעיקר כי הוא לא מאמין ברוב המוצרים שמפרסמים ולכן הוא כמעט בכלל לא עושה פרסומות ואת אלה שכן הוא בוחר בקפידה ומנסה לשלב את הערכים שלו ביצירה עצמה. בין מדיטציה, במה וקריאייטיב, הגענו לשאלות הגדולות באמת – האם יצירה צריכה להיות חופשית או ממוקדת תוצאה? איך מתמודדים עם ביקורת בלי שהיא תשתק אותנו? ולמה דווקא כשאנחנו מפסיקים להיאחז בהצלחה – אנחנו יוצרים ממקום נכון יותר? זה לא פרק רק ליוצרים – זה פרק לכל מי שרוצה לעצור לרגע, להבין למה הוא באמת עושה את מה שהוא עושה, ולשאול את עצמו: אני יוצר כד

איך הופכים תוכן להצלחה מסחרית בלי לאבד את הקריאייטיב? איך שומרים על הומור קיצוני בעולם הפרסום שמעדיף ללכת על בטוח? ולמה מותגים כל כך מפחדים מהומור נועז? רחלי רוטנר, אחת היוצרות הכי מצחיקות (שיחה מאוירת, wako, הפודקאסט ״הפעם הגזמתם״), מספרת איך בנתה קריירה בלי מסלול ברור – מכתיבה, איור והפקת וידאו ועד שיחות מאוירות שהפכו לתופעה ויראלית. איך משלבים בין קריאייטיב נקי לפרסום מסחרי, ואיפה עובר הקו בין אותנטיות לסוג ההומור שמותגים מוכנים לשלם עליו? דיברנו עם על איך טיקטוק ואינסטגרם שינו את הדרך שבה קריאייטיב נולד, מופץ ונצרך, אבל האם הן באמת מאפשרות חופש יצירתי, או שהן כופות פורמטים שהורסים מקוריות? האם הפרסום הפך לשמרני יותר בגלל הפחד מתגובות ברשת, על גבולות ההומור בפרסום ואיך בכל זאת יוצרים פרסום מצחיק שמצליח לעבור את הלקוח? פרק נדיר לכל מי שעוסק בקריאייטיב, פרסום ותוכן, ורוצה להבין איך אפשר להצחיק ולשמור על אמירה אישית גם כשמדובר בפרסום מסחרי. להצטרפות ל״הקיצר״ הניוזלטר שמסכם את כל מה שצריך לדעת השבוע על שיווק, חדשנות ופרסום> לעמוד האינסטגרם המתחדש של קריאייטיב פירסט>  

מה הסיפור מאחורי "אלה" והשיתוף בנק הפועלים? חודש אחרי הקמפיין- כמה השת"פ מצליח בפועל, מה יש לנעמה מנובה טוויטו לומר על הביקורות המקצועיות כלפי המוצר החדשני ולמה הסטארטאפ שהיא ממנכ"לית, מרקטים AI, הוא הרבה יותר גדול ורציני ממה שאנחנו חושבים? החברה פיתחה מערכת AI מהפכנית שמבוססת על ארבעה סוכנים חכמים שעובדים במקביל ויודעים לא רק ליצור תוכן, אלא גם לנתח מגמות, להפעיל קמפיינים דיגיטליים ולשפר ביצועים תוך כדי תנועה. החברה סיימה סבב גיוס יפה והיא שואפת לשנות את הדרך שבה עסקים מנהלים את השיווק שלהם ומייצרים קריאייטיב, בעיקר ברשת. כבר היום, היא משתפת פעולה עם עסקים גלובליים משמעותיים. אז מה יש להם לחפש בכלל בשוק הישראלי ואיך נולד השיתוף פעולה עם בנק הפועלים? דיברנו על הקמפיין עצמו, כמה הייתה מרוצה ממנו, האם הוא הביא תוצאות, כמה עסקים התחברו למערכת וכמה מצליחים להשתמש בו באופן שוטף. דיברנו גם על הביקורות שיצאו נגד ״אלה״ וגם על השאלה העקרונית: למה לפתח שירות שמחליף כל כך הרבה עובדים אנושיים בתחום השיווק? ולבסוף מה האנדגיים שלהם והאם היא כבר חושבת על האקזיט. פרק שחושף חזון מלהיב לעתיד השיווק והקריאייטיב, וגם מספק הצצה א

איך מנציחים איש קריאייטיב אגדי שהלך מהעולם מוקדם מדי? בדיוק כמו שהוא היה רוצה—עם צחוק, אהבה והשראה. סיגל עבודי, סמנכ״לית הקריאייטיב של מקאן שהכירה אותו מקרוב גם מקצועית וגם אישית מספרת על קשאני, איש קריאייטיב מהזן הנדיר, כזה שנכנס לחדר ומיד ממלא אותו באנרגיה, רעיונות וטירוף חיובי. סיגל מספרת איך קשאני תמיד הביא איתו צבע, שמחת חיים, וחשיבה מחוץ למסגרת. הוא היה עקשן, אבל עקשן חכם—לא מתוך אגו, אלא מתוך תשוקה אמיתית לקריאייטיב טוב יותר. הוא לא היה רק קופירייטר, הוא היה יוצר בכל רמ"ח אבריו, פשוט היה חי את הקריאייטיב. אם לא היה תקציב? הוא היה לומד לבד, חותך, מצלם, מדביק, מביים. אם אמרו לו "לא", הוא היה מביא פתרון חדש, ואם אמרו לו "אין מצב"—הוא פשוט היה עושה את זה בעצמו. השאלה הכי מעניינת בפרק היא איך שומרים על ה”קשאני” הזה בעולם שמנסה לכבות אותו. התשובה? סקרנות אינסופית, אומץ ללכת עד הסוף, והרבה שטותניקיות. כי כשאתה באמת חי את מה שאתה עושה, אנשים לא יכולים שלא להיסחף אחריך. אם יש משהו אחד לקחת מהפרק הזה, זה שכל אחד מאיתנו צריך להיות קצת יותר קשאני או לפחות לתת מקום של כבוד לקשאנים

שרון קונופני, הייתה פרסומאית ויזמת והיום היא שותפה ומנכ"לית גרביטי שעוד זוכרת את הימים שבהם אנשי קריאייטיב היו ״גרים״ בבתי פוסט וזה היה מקום מפגש של פרסומאים ולקוחות שהיו מגיעים קבוע להקרנות לקוח. אבל היום כל אחד יכול לערוך סרטונים מהטלפון. האם זה אומר שאין מקום יותר לפוסט-פרודקשן איכותי?  שרון מסבירה למה דווקא בעידן של שפע תוכן מותגים לא יכולים לוותר על סטודיו מקצועי, וכשהיא מסתכלת על מה שקרה השנה בסופרבול, היא רואה את הפערים בין הגישות. בעוד שבארה"ב מפרסמים משקיעים בטכנולוגיות ויזואליות מתקדמות, אפקטים מרשימים וסיפורים קולנועיים כדי לייצר חוויות יוצאות דופן, בישראל ניכרת לעיתים מגמה הפוכה – חיסכון בתקציבים והתמקדות בתוכן מהיר וזול על חשבון איכות ונראות. האם זו טעות? ואם כן, איך מחזירים את החדשנות לקדמת הבמה? גם השוק השתנה, והתחרות היום לא דומה למה שהייתה בעבר. מותגים מכניסים יכולות עריכה פנימה, פרילנסרים עובדים מהבית, וחברות מזרח אירופאיות מציעות מחירים שוברי שוק. במקום קרב על איכות – התעשייה נגררת לקרב על מחיר. שרון מסבירה איך גרביטי מצליחה להתמודד עם המציאות החדשה ולמה דווקא עכשיו יש צורך

עם 72 מיליון עוקבים ברחבי העולם, ברור למדי שנוסייר יאסין הידוע יותר בכינוי נאס דיילי פיצח את זה. הוא יודע לייצר תוכן ויראלי שמעורר שיח בכל העולם. אבל האם הוא יודע לשכפל את הידע שלו והכישרון שלו לטובת סוכנות סושיאל ותוכן חדשה שפועלת בישראל? נוסייר פותח סוכנות חדשה בישראל ומביא איתו חזון – לקחת את הכוח הוויראלי שהוא בנה ולהפוך אותו לנוסחה שיכולה לעבוד גם עבור מותגים אחרים. במהלך הפרק, הוא משתף בלא מעט מסודות ההצלחה שלו: למה הוא מאמין בעיקר בתוכן אורגני ולא בפרסום ממומן, מה יש לו נגד משפיענים, ולמה לדעתו מותגים בישראל צריכים לחשוב הרבה מעבר לפרפורמנס כדי להצליח. היו גם כמה שאלות ביקורתיות ואף ויכוחים בפרק- מי באמת עומד מאחורי הסוכנות החדשה בישראל? האם הצוות שלו יכול להבטיח את ה"נאס דייליות", אותה ויראליות שכולם חולמים עליה? ואיך נמנעים מתוכן גנרי שרק ממלא את הפיד אבל לא משאיר חותם? וגם, מדוע הוא לא מתגייס להסברה הישראלית וכיצד המותג שלו עצמו מתמודד עם הביקורת הגדולה נגדו בעולם.  פרק מפוצץ בתוכן וערך מאחד המומחים הכי גדולים בעולם אבל גם עם שאלות שכל אחד היה רוצה לשאול. לפרטים על ההרצאה על סופרבול 2025